חָלְפוּ יְמֵי הַקּוֹרוֹנָה, הַלֹּא נְעִימִים:
וַאֲנַחְנוּ – צְעִירִים, מְבוּגָּרִים, וְגַם בָּאִים בַּיָּמִים
מַמְשִׁיכִים לְהִתְמוֹדֵד, נוֹפְלִים וְקָמִים:
לִפְעָמִים זוֹ רַק פְּצִיעָה קַלָּה, לִפְעָמִים – מַמָּשׁ שֶׁבֶר אוֹ נֶקַע
בּוֹאוּ נְדַבֵּר – עַל אֲנָשִׁים בְּסִיכּוּן עִם מַחֲלוֹת רֶקַּע…
הָיָה מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּרָאתִי מִזְּמַן, וְשֶׁנָּתַן לִי, בְּעֶצֶם, הַשְׁרָאָה
בְּעִנְיְנֵי בְּרִיאוּת וְתַחְלוּאָה
זֶה פֶּרֶק הַפְּתִיחָה שֶׁל הַסֵּפֶר הַמְיוּחָד:
“שְׁלֹשָׁה בְּסִירָה אַחַת”
בּוֹ טוֹעֵן הַמְסַפֵּר, שֶׁכָּל פִּרְסוֹמֶת לִתְרוּפָה חֲדָשָׁה
וְהַסִּימָנִים הַנִּלְוִים אֵלֶיהָ – נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת הַהַרְגָּשָׁה
שֶׁכְּבָר שָׁנִים שֶׁהוּא סוֹבֵל מִמֶּנָּה בְּצוּרָה מְצַעֶרֶת וְקָשָׁה.
לָכֵן הָלַךְ הָאִישׁ לַמּוּזֵיאוֹן הַבְּרִיטִי וְלָקַח סֵפֶר עַל מַחֲלוֹת וְגִלְגּוּלָן
וְדַי מַהֵר גִּילָה, שֶׁלְּמַעֲשֶׁה – יֵשׁ לוֹ אֶת הַסִּימְפְּטוֹמִים שֶׁל כּ-וּ-וּ-לָן…
כָּכָה, פָּשׁוּט, מִכַּף רֶגֶל וְעַד שֶׁכֶם
לְמַעֵט מַחֲלָה אַחַת – מַחֲלַת “עֲוִית הָרֶחֶם”…
וַאֲנִי מְצַטֵּט אֶת דְּבָרָיו (בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי):
“נִכְנַסְתִּי לַמּוּזֵיאוֹן, אָדָם בָּרִיא בְּאוֹפֶן כְּלָלִי
וְיָצָאתִי מִשָּׁם בִּזְחִילָה, מַמָּשׁ שֶׁבֶר כְּלִי…
הָלַכְתִּי לָרוֹפֵא שֶׁלִּי, לַעֲרוֹךְ בֵּירוּר יְסוֹדִי
אֲבָל הוּא רַק שָׁאַל אוֹתִי: “מָה מֵצִיק לְךָ, יְדִידִי”?
עָנִיתִי: אִם אֲנִי אַתְחִיל לְסַפֵּר לְךָ מָה מֵצִיק לִי… בְּחַיֶּיךָ!..
הַחַיִּים קְצָרִים מִדַּי… כִּי עַד שֶׁאֲסַיֵּם – אַתָּה עָלוּל לְהֵיאָסֵף אֶל אֲבוֹתֶיךָ…
מִצַּד שֵׁנִי, אֲנִי מוּכָן לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמִי לִרְשׁוּתְךָ, בְּאוֹפֶן בְּסִיסִי
אִם אַתָּה זָקוּק לְמִישֶׁהוּ עִם נִיסָּיוֹן מַעֲשִׂי
שֶׁשָּׁוֶה לְאֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת חוֹלִים שִׁגְרָתִיִּים, בַּעֲלֵי שְׁתֵּי מַחֲלוֹת לְכָל הַיּוֹתֵר…
אֲנִי בִּמְקוֹמֵךְ, דּוֹקְטוֹר – לֹא הָיִיתִי מְוַתֵּר…”
וַאֲנִי, שֶׁיֵּשׁ לִי מַחֲלוֹת רֶקַע מִשֶּׁלִּי
מִיָּד עָשִׂיתִי בְּדִיקָה וְיָצָאתִי שְׁלִילִי
נִיגַּשְׁתִּי לָרְאִי, בָּחַנְתִּי אֶת עַצְמִי וְעָשִׂיתִי סְפִירַת מְלַאי:
אֵיזֶה מַזָּל שֶׁהַסֵּפֶר הַזֶּה לֹא נִכְתָּב עָלַי…
