נִלְמַד מֵהַחֲכָמִים / זאביק זהבי

מוֹנְטֵיין הֶחָכָם אָמַר אֶת הַפִּתְגָּם הַבָּא: (אֶת חוֹלֵי סַרְטָן הָעוֹר הוּא מַמָּשׁ מְיַחֵד): / “מִי שֶׁפּוֹחֵד לִסְבּוֹל – סוֹבֵל, בְּעֶצֶם, מִמָּה שֶׁהוּא פּוֹחֵד!..” / בְּקִיצּוּר, מָה שֶׁנּוֹתַר לְךָ, אָחִי הַחוֹלֶה, בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתֶיךָ – זֶה לִשְׁאוֹג: / “אַף אֶחָד כָּאן לֹא יִקַּח מִמֶּנִּי אֶת הַתַּעֲנוּג הַזֶּה – לִדְאוֹג!”

כְּשֶׁהוּא קָם בַּבֹּקֶר, הוּא פּוֹקֵחַ “עַיִן תּוֹרָנִית” וְאַחַר כָּךְ אֶת הַשְּׁנִיָּה – בְּהַדְרָגָה / וְעַל שְׂפָתָיו “מִתְרוֹנֵן” הַשִּׁיר הֶחָבִיב עָלָיו: “מָקוֹם לִדְאָגָה“… / וְאִם, בְּמִקְרֶה, זָרְחָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּוֹחוֹת / תּוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ מְזַמְזֵם בְּשֶׁקֶט אֶת: “כּוֹאֵב – אֲבָל פָּחוֹת…”

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים, אָז מוּטָב שֶׁנְּצַטֵּט וּנְשַׁנֵּן: / “לְעוֹלָם אַתָּה לֹא מְרַחֵם עַל מִי שֶׁלֹּא מִתְלוֹנֵן” / בּוֹאוּ נִהְיֶה נֶחְמָדִים אֶל הַחוֹלֶה שֶׁלָּנוּ וְלִפְנֵי שֶׁאֵיזֶה וִירוּס אוֹתוֹ תּוֹקֵף / נִיתֵּן לוֹ בִּיטָחוֹן וּקְצָת תְּמִיכָה – שֶׁיִּזְדַּקֵּף / וְנֹאמַר לוֹ רַק מִשְׁפָּט כְּלָלִי – אַךְ מְשַׁקֵּף: / תַּרְבִּיץ אֲנָחָה בְּרִיאָה, אָח שֶׁלִּי, מִכָּל הַלֵּב – אֲבָל בְּכֵּיף! 

וּבְמַחֲלָה, כְּמוֹ בְּמִלְחָמָה, / צָרִיךְ הַחוֹלֶה לְהִילָחֵם עַל חַיָּיו, עד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה / וְהוּא מְצַטֵּט אֶת צֶ’רְצִ’יל, כְּלוֹמַר: “נִלְחַם בַּמַּחֲלוֹת מֵעַל וְנִלְחַם בַּמַּחֲלוֹת מִתַּחַת” / נִלְחַם בָּהֶן בַּבַּיִת וְנִלְחַם בָּהֶן בְּבֵית הַמִּרְקַחַת / כִּי הוּא חַיָּב לְהִילָחֵם בָּהֶן, לִפְנֵי שֶׁהֵן יַפִּילוּ חָלָלִים / אָז הוּא נִלְחַם בָּהֶן בְּחַדְרֵי הַמִּיּוּן וּבְכָל קוּפּוֹת הַחוֹלִים / וְזֶה עוֹלֶה לוֹ בְּהַרְבֵּה “דָּם, יֶזַּע וּדְמָעוֹת!” / לֹא, לֹא בְּדָם! – כִּי דָּם הוּא פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת…

וְהוּא נִלְחַם בָּהֶן בַּקוֹר וְהוּא נִלְחַם בָּהֶן בַּשָּׁרָב / לְמַעֲשֶׁה, הַחוֹלֶה שֶׁלָּנוּ נִמְצָא בְּמַצָּב תְּמִידִי שֶׁל “הֶלֶם קְרָב“… /  וַהֲכִי חָשׁוּב: לְעוֹלָם לֹא תַּגִּידוּ לְחוֹלֶה סַרְטָן הָעוֹר: “הָיִיתָ מֵת!..” / בִּשְׁבִילוֹ – זֶה לֹא תַּרְגִּיל בְּנִיסוּי צוֹפָרִים. בִּשְׁבִילוֹ – זוֹ “אַזְעָקַת אֱמֶת!”

הִיפּוֹקְרָטֵס, עַל שְׁמוֹ נִקְרֵאת שְׁבוּעַת הָרוֹפֵא, וּמְהַוֶּה דְּמוּת אָב / אָמַר: “חוֹלֶה הוּא אָדָם שֶׁנִּדְרַשׁ לְהִילָחֵם גַּם בַּמַּחֲלוֹת שֶׁלּוֹ וְגַם בְּרוֹפְאָיו…” / כְּלוֹמַר, אֶפְשָׁר לְהַגִּיד שֶׁהָאִישׁ הֵבִין מַשֶּׁהוּ בְּעִנְיְנֵי בְּרִיאוּת / לֹא בָּרוּר אֵיךְ זֶה קָרָה שֶׁשְּׁמוֹ הוּא גַּם מִלָּה נִרְדֶּפֶת לִצְבִיעוּת?..

אָז אִם נִשְׁבַּר לְךָ מֵהָרוֹפֵא שֶׁלְּךָ וְאַתָּה מְקַלֵּל אוֹתוֹ בְּחוֹפְשִׁיּוּת (אוֹתוֹ וְאֶת אִמּוֹ) / תִּזְכּוֹר גַּם עוֹד מַשֶּׁהוּ שֶׁאָמַר הִיפּוֹקְרָטֵס: “הָאָדָם הוּא הָרוֹפֵא הֲכִי טוֹב שֶׁל עַצְמוֹ!”

זאביק הוא מחלים ממלנומה גרורתית, מתנדב מסור של העמותה, כותב, עורך, מצלם.

נִלְמַד מֵהַחֲכָמִים / זאביק זהבי

שתף
ניוזלטר שלנו

מלנומה בצעירים ובמבוגרים

שירן סלין זיו, מטופלת ומלווה רפואית בעמותה, מראיינת את ד”ר נתי אשר, מנהל המרכז לגידולי עור ומלנומה, במרכז דוידוף, בילינסון. ד”ר אשר מדבר על ההבדלים

קרא עוד »